כל המחקרים שנערכו לאורך השנים, הוכיחו כי טיפול תרופתי יעיל ורציף מפחית את רמות לחץ הדם, ומונע נזק לכלי הדם, לב, כליות, ומח, כאשר הטיפול ניתן בשעות הבוקר המוקדמות, מיד עם היקיצה. ההיגיון הקליני המונח בבסיס ההנחיה ליטול את הטיפול התרופתי עם היקיצה, קשור להתנהגות לחץ הדם הפיסיולוגית לאורך שעות היממה. לחצי הדם נוטים לעלות במהלך שעות הערנות, בהתאם למידת הפעילות הפיסית של הפרט, ולרדת בשעות השינה. בשעות הערנות ממוצעי לחץ הדם לא אמורים לעלות מעל 135 ממ"כ סיסטולי ו\או 85 ממ"כ דיאסטולי. לעומת זאת, בשעות השינה ,הם לא אמורים לעלות מעל 120 ממ"כ סיסטולי, ו\או 70 ממ"כ דיאסטולי. במילים אחרות, בשעות השינה ממוצעי לחץ הדם אמורים לרדת ביותר מ-10% ביחס לממוצעים בשעות הערנות. מצב זה נקרא: “דיפר לילי”. אם הירידה היא בשיעור של פחות מ-10%, אנחנו מכנים מצב זה: “נונ דיפר”. ישנם מצבים בהם ממוצעי לחץ הדם בשינה עולים על אלה שבשעות הערנות. מצב זה נקרא: " דיפר הפוך”, או “נוקטורנל רייזר”. לעומת זאת, לקראת וסביב היקיצה, קיימת עליה בלחצי הדם, לעיתים לערכים הגבוהים ממוצעי לחץ הדם בשעות הערנות. עליה של יותר מ-20 ממ"כ סיסטולי ו\או 10 ממ"כ דיאסטולי, בהשוואה לממוצעי לחץ הדם טרם היקיצה נקראת :” התפרצות בוקר”, והיא בעלת סיכון גבוה למאורע לבבי או מוחי.
בהנחה, שלרוב התרופות החדשות להורדת לחץ הדם יש זמן מחצית חיים ארוך, כלומר, משך פעולתם במתן חד יומי, הוא למשך 24 שעות בקרוב, מתן תרופה מיד עם היקיצה, ימנע או יפחית את התפרצות הבוקר, ויפחית ביעילות את לחצי הדם לאורך שעות הערנות, כאשר בשעות השינה, לחצי הדם יורדים מעצמם. יחד עם זאת, במספר מחקרים, נמצאה יעילות רבה במתן התרופה דווקא בשעות הערב. ולאור זאת חלק מהחוקרים אימצו את הרעיון למתן התרופה בשעות הערב, בעיקר כדי למנוע עליות של לחצי הדם בשעות השינה, ולמנוע ביעילות רבה יותר את התפרצות הבוקר. מאידך, אותם חוקרים המאמצים את הגישה הקלסית של מתן טיפול תרופתי בשעות הבוקר, עם היקיצה, טוענים שטיפול תרופתי בשעות הערב עלול לגרום לירידה חדה מידי של לחצי הדם, ועקב כך לסיכון גבוה יותר לאירועים מוחיים, נפילות עד איבוד הכרה עם היקיצה ומעבר לעמידה, החמרה במחלת הגלאוקומה, והענות נמוכה יותר לטיפול תרופתי.
ישנם שני מצבים ברורים המצדיקים מתן טיפול תרופתי בשעות הערב:
- מטופלים עם יתר לחץ דם לילי בודד- ממוצעי לחץ הדם שלהם בגדר הנורמה בשעות הערנות ( מתחת ל-85\135 ממ"כ) ומעל הנורמה בשעות השינה (מעל 70\120 ממ"כ).
- מטופלים עם תבנית לחץ דם לילית של “נונ דיפר”- מצב זה שכיח במטופלים עם השמנת יתר, סוכרת, תסמונת דום נשימה לילית, ופגיעה במערכת האוטונומית. אך גם בחולים עם יתר לחץ דם, אשר ממוצעי לחץ הדם שלהם בשעות השינה הוא מעל הנורמה תחת טיפול תרופתי חד יומי הניתן בשעות הבוקר.
לאחרונה פורסם מחקר ה-TIME STUDY . מחקר זה השווה בין נטילת תרופה בודדת להורדת לחץ הדם בשעות הבוקר, לעומת נטילה של התרופה בשעות הערב. במחקר השתתפו קרוב ל-20,000 נבדקים, אשר חולקו ל-2 קבוצות שוות ותואמות מבחינת גיל, מגדר, אורח חיים והיסטוריה רפואית. מחציתם נטלו את התרופה הבודדת בשעות הבוקר, ומחציתם בשעות הערב. המעקב אחריהם נמשך 5 שנים. תוצאות המחקר פורסמו השנה בעיתון הרפואי “לנצט” והן כוללות:
א.לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות מבחינת תמותה כללית, נזק לבבי כולל אוטם שריר הלב, אי ספיקת לב, הפרעת קצב מסכנת חיים, ואירועים מוחיים.
ב. אי הענות לטיפול התרופתי או הענות נמוכה יותר לטיפול, היתה גבוהה משמעותית בקרב אילו שנטלו את התרופה בשעות הערב.
ג. שיעור גבוה יותר של מטופלים ,אשר נטלו תרופה מקבוצת המשתנים בשעות הערב, נאלצו להפסיק אותה לעומת אילו שנטלו תרופה מקבוצה זו בשעות הבוקר.
ד. לא נמצאו הבדלים בכל הקשור לנפילות או איבודי הכרה או עליה בלחץ תוך עיני בין שתי הקבוצות.
ה. בקרב מטופלי הקבוצה שנטלו את הטיפול התרופתי בשעות הערב היו פחות אירועים של התפרצות בוקר, אך מאידך, ממוצעי לחץ הדם שלהם בשעות הערנות, ובעיקר לאורך שעות אחה"צ והערב, היו גבוהות יותר.
לסיכום: גם תוצאת מחקר זה לא מצביעה על יתרון בנטילה של התרופות להורדת לחץ הדם בשעות הערב. לכן, ההמלצה הקיימת, לפיה יש ליטול את הטיפול התרופתי בשעות הבוקר, מיד עם היקיצה, נותרה בעינה. יחד עם זאת, כפי שנכתב, במקרים של יתר לחץ דם לילי בודד יש מקום ליטול את התרופה בשעות השינה, ובמקרים בהם אין ירידה מספקת של לחצי הדם בשעות השינה יש צורך להוסיף! טיפול תרופתי בשעות השינה בנוסף לזו הנלקחת בשעות הבוקר.